בתי בת שנה ושלושה חודשים, ואינה מדברת. היא כן מבינה את מה שאומרים לה, ואפילו מצביעה על דברים, ואומרת כ 4-5 מילים בודדות, אבל לא מעבר לכך. מה עלי לעשות? האם זה תקין? הבנתי, שבגיל זה כבר ניתן לבטא מספר מילים

גיל שנה ושלושה חודשים, אינו נחשב לעיכוב התפתחותי שפתי, ניתן בהחלט להגיע לפגישת אבחון אצל קלינאית תקשורת, אשר תוכל לבצע תצפית בעת משחק, והתייחסות לתקשורת הקדם מילולית. ייתכן ונדרש יהיה לקיים יותר ממפגש אחד, אך זאת לא ניתן לדעת מראש.

לאחרונה, חגגנו לבני בן החמש יום הולדת בבית עם כל ילדי הגן, בני התרגש מאוד ולא ישן בלילה לפני. ביום המסיבה, בני הפגין שתלטנות רבה צד שלא היה מוכר לי עד כה. אציין שבני בן יחיד.

שלום לך אמא יקרה, הנך מתארת סיטואציה, שאנו מכירים היטב מן הטבע, סיטואציה טבעית, נורמלית ואף חשובה. בנך התרגש לקראת המאורע, כל חבריו מגיעים אליו לראשונה לביתו, לממלכה שלו, למבצר הפרטי שלו, למגרש הביתי שלו, והוא בהחלט רוצה לנצח על המקהלה ולשלוט ביד רמה. נוסיף לכך את התרגשותו הרבה מהאירוע ואת היותו במרכז, בנך בגיל הרך, שלב שניתן לעצב ולסייע לו להגיע לאיזון בעולם, תוכלי לסייע לו באמצעות הרחקת הסיטואציה ולשקף התנהלותו באמצעות סיפור או שיר, תני לו להביע את חוות דעתו, וצפי בשינוי.

שלום רב, בני בן הארבע החל לאחרונה להתנהג באופן גס ובוטה, הוא מנבל את פיו, מתחצף, ואומר לי בכל הזדמנות, שהוא שונא אותי, זה שובר לי את הלב, אני חשה פגועה, לא יודעת, כיצד לגשת אליו, איך להתמודד, אשמח להמלצתך.

צר לי לקרוא את דבריך, אני חשה תסכול וכאב משניכם, גם מבנך, שחווה לחץ, ומבטא זאת כלפיך, וגם ממך, אשר חווה אלימות מילולית וקושי בתקשורת בינכם. זו תקופה קשה, שמזמנת אתגרים לצמיחה משותפת ולריפוי הקשר בינך לבין בנך. זכרי, שאת אמו, את מקור הסמכות, החום, האהבה, הביטחון וההישרדות שלו, על אף שמילותיו פוגעות ואף משסעות בך, בתוך תוכו, מדובר בילד, שנמצא בשלב התפתחותי של יציאה לעצמאות והגדרת גבולות. היי אסרטיבית, אך רכה, אל תחששי לומר לו, שנפגעת ממילותיו. נסי לברר, מה מקור התסכול שלו, האם במסגרת החינוכית שלו הוא חווה אלימות מילד כזה או אחר, אולי מדמות חינוכית? האם נחשף לכך דרך מקור אחר?  ההמלצה הפרקטית הראשונה והמידית שלי, היא לנסות להיות יחד, ללא הפרעות, טלפונים, מיילים או אפילו אמצעי מדיה, צאו לאוויר, לטבע, התרחקו מהסביבה היום יומית, ובלו ביחד, העניקי לו גשר, פתח, לבטא את עצמו. ונשמי, הקושי קיים, אך הוא עתיד לעבור.

ראשית, חשוב שבנך ייגש אל רופא/ת המשפחה שלו על מנת להשלים את הבירור הרפואי, לשלול קשיים בנשימה, לגשת למרפאת אף אוזן גרון ולבדוק את תקינות מיתרי הקול. לעיתים קשיים בדיבור נובעים מקשיים רגשיים וחברתיים, ובעיקר מהקושי לבטא רגשות, לאחר שלילת סיבות רפואיות מומלץ לבקר את איש או אשת מקצוע, קלינאי/ת תקשורת ומטפל רגשי על מנת לשחרר את הקול.

בסביבות גיל שנתיים הילדים רוכשים את השפה, רובם כלל הנראה יחוו גמגום, חשוב לדעת ולהכיר זאת, ולתת לילד להתפתח בהתאם לקצב שלו, הקריאו סיפורים, שירו שירים, ובטאו את המילים באופן ברור.
מתי יש מקום לדאגה? אם קיימת נטייה תורשתית במשפחה. כמו כן, אם אינכם חשים בנוכח לנוכח הסיטואציה, ואף הילד מביע חוסר שקט, מומלץ לפנות להדרכה אצל קלינאית תקשורת.

ההברות "פה" "טה" "קה" הינן חלק מאבחון דיאדוקוקינטי – Diadochokinetic (DDK) rate
הנערך על ידי קלינאי התקשורת לאבחון וטיפול בבעיות דיבור.

היחס הדיאדוקוקינטי משמש בטיפול קליני מאז שנת 1972 ומודד את יכולתו של הנבדק לבצע חוזרות
על סדרה של צלילים פונטיים שונים בזמן מוגבל. תלילים אלו נרקאים סימנים – Tokens  ומיועדים
לבחון חלקים תפקודיים שונים של הפה, ממקור הגייתי שונה – שפתי, לשוני וגרוני.
רצף הצלילים באבחון מכיל אחת, שתיים או שלוש הברות למשל "פה" "טה" "קה".