COG-FUN (קיצור של Cognitive Functional Intervention) היא שיטה חדשנית במסגרת טיפולי ריפוי בעיסוק. השיטה מיועדת לטיפול בילדים המאובחנים עם הפרעת קשב, ומנסה לטפל בקשיי הילד במגוון מימדים בחיי היום-יום ובסביבה המשפחתית. לאחרונה התחלנו במרכז פהטהקה לשלב את COG-FUN בסל הטיפולים שלנו.

הפרעת קשב (ADHD) מקורה נוירו-ביולוגי והיא מתבטאת בקשיים המיוחסים לחלק הקדמי של המוח – קשיים בניהול ובוויסות עצמי של רגש, מחשבה והתנהגות, עם השלכות רגשיות (דימוי עצמי, תחושת מסוגלות וקושי בזהות עצמית). לאבחנה של הפרעת קשב יש גם השלכות חברתיות, תעסוקתיות ולימודיות.
בהפרעת קשב ישנם בד"כ ליקויים בתפקודים הניהוליים, כלומר במיומנויות קוגניטיביות גבוהות המאפשרות לאדם לשלוט ולווסת את מחשבותיו, רגשותיו והתנהגותו, ועוזרות לו לתפקד בצורה יעילה ואיכותית. דוגמאות לתפקודים ניהוליים: עיכוב תגובה, מעברים, שליטה רגשית, יזימה, זיכרון עבודה, תכנון והתארגנות, ארגון הסביבה, ובדיקה – בקרה.
התפקודים הניהוליים משפיעים על תחומים רבים – התפקוד היום יומי, משחק, למידה, פעילות הפנאי ובהשתתפות חברתית. ליקויים אלו אינם נראים לעין, אך אנו עדים לביטוי ההתנהגותי שלהם. קשיים אלו מעכבים השגת תפקוד עצמאי ומיטבי בכל תחומי העיסוק, ופעמים רבות גורמים לתחושות תסכול ואף חוסר מסוגלות.

הפרעת קשב (ADHD) יכולה להתבטא באופנים הבאים:

• קושי לעצור ולחשוב לפני פעולה, קושי לחכות בתור.
• קושי במצבים חדשים, בשינוי השגרה, במסגרת חדשה.
• קושי בשליטה רגשית שמתבטא בהתפרצויות זעם, או תגובה רגשית לא מווסתת שאינה תואמת את הסיטואציה.
• קושי להתחיל שיעורי בית, דחיית משימות.
• קושי לבצע את כל ההוראות שניתנו, שכיחת חפצים, שכיחה להעביר הודעות.
• קושי לארגן את החדר והסביבה הלימודית.
• מסירת מבחן מבלי לבדוק את התשובות.
• הופעה מרושלת.

מטרות טיפול ה COG FUN:

הטיפול מתמקד בקידום מודעות לאבחנה והשלכותיה תוך התייחסות לעוצמות ולמשאבים שיש לאדם ומשפחתו ומטרתו הגעה לתפקוד יעיל ואיכותי בהווה ובעתיד.
בטיפול יושם דגש על רכישת אסטרטגיות לוויסות התנהגות, ופיתוח מסוגלות ועצמאות בתחומי החיים השונים. יצירת התאמות בסביבה כך שתפקודו של הילד ישתפר והעצמת ההורים כמתווכים וכסוכני השינוי.

כיצד מתנהל הטיפול?

בכל טיפול נוכח הילד ואחד מההורים ודרך פעילויות מהנות ומותאמות לילד באופן אינדיווידואלי, נעבוד יחד על המטרות לשיפור התפקוד. בטיפול תתבצע למידה של אסטרטגיות ניהוליות על ידי הילד וההורה ביחד ותתאפשרנה חוויות חיוביות של מסוגלות והצלחה.
על מנת להגיע לטיפול מיטבי מומלץ לשלב הדרכת הורים בטיפול COG-FUN לילד.

כל הורה חדש מכיר את הציפיה הזו, מלאת הסקרנות; מתי התינוק יתחיל לדבר, ומה תהיה המילה הראשונה שלו…

עם הופעת המלמולים הראשונים, אנחנו מביטים בפרי בטננו בגאווה ומתחילים לפרש את כוונותיו העמוקות, כמו גם את המשמעות הנסתרת החבויה מאחורי המילה הראשונה שלו. אבל לפי מחקר חדש, אין הרבה משמעויות נסתרות בתהליך רכישת השפה, ומדובר באבן דרך התפתחותית פשוטה בהרבה: המילה הראשונה של התינוק תושפע בעיקר ממה שהוא רואה מול עיניו.

עד לפרסום תוצאות המחקר שנערך באוניברסיטת אינדיאנה בארה"ב, היה  מקובל לקשר בין מילותיו הראשונות של התינוק לבין הפידבקים שהוא מקבל מסביבתו הקרובה. המחקר החדש, שהתפרסם בסוף 2016, טוען שהתשובה היא לאו דווקא חברתית, אלא ויזואלית – המילים הראשונות של התינוק קשורות, כפי הנראה, לחוויות החזותיות שלהם ולדרך בה הם רואים את העולם הסובב אותם.

החוקרים הצמידו לתינוקות מצלמות על המצח, בניסיון להתחקות אחר המסלול הוויזואלי היומיומי שלהם ולהבין כיצד הם רואים את העולם סביבם.

המצלמה נועדה לספק לחוקרים מידע, שאנחנו, כמבוגרים, לא חשופים אליו. גם כאשר מדובר במבוגרים שחיים עם התינוק באותו בית, הם חווים את הסביבה בצורה שונה מבחינה ויזואלית. התינוק שולט פחות בגוף שלו ובתנועותיו בחודשים הראשונים לחייו, ולכן יש לו פחות בחירה לאן להביט. גם כאשר הוא מפתח שליטה על המבטים שלו, הדברים שמגרים את סקרנותו, ושעליהם הוא בוחר להתעכב, שונים לגמרי ממה שהמבוגרים משערים.

אז איך נבחרות מילותיו הראשונות של התינוק? העיקרון הוא פשוט, טוענים החוקרים. העצמים שאותם הוא רואה בתדירות הגבוהה ביותר במשך היום – יהיו אלו שיקבלו אצלו ביטוי מילולי.  כלומר, לעובדה שהתינוק רואה למשל את הבקבוק שלו מספר רב של פעמים ביום, יהיה משקל הרבה יותר גדול מאשר לשמוע את ההורים חוזרים על מילים שאינן מצויות בטווח הראייה שלו.

מכאן, הסיקו החוקרים, שילד שגדל בתנאים לא יציבים, ושעולמו הוויזואלי משתנה לעתים קרובות, עלול לגלות קושי בחיבור בין האובייקטים לבין המילה שמזהה אותם.

למחקר חדשני זה יש כמובן ערך רב בהבנת תהליך רכישת השפה, וכנגזר מכך, בהרחבת הידע על קשיים ולקויות בתחום הדיבור והתקשורת.

בפהטהקה אנחנו מאמינים שכאשר מדובר בילדים, כל טיפול מוצלח מתחיל בהבנת זווית הראייה של הפעוט שאיתו אנחנו עובדים. ככל שנצליח לראות את העולם מנקודת המבט שלו, וככל שנבין כיצד פועלים המנגנונים שמניעים אותו, כך ניטיב לעזור לו לרכוש מיומנויות וכלים בתחומים שבהם הוא מתקשה.

עם קבלת האבחון הקובע כי הילד/ה נמצא/ת על הספקטרום האוטיסטי, נדרשים ההורים להתגבר על ההלם והקושי הראשוניים תוך זמן קצר ולהתחיל לפעול. כיום ידוע כי ככל שמתחילים טיפול – ולא משנה באיזו גישה – בגיל צעיר יותר ובצורה אינטנסיבית יותר, כך ניתן לקדם את הילד/ה ולאפשר השתלבות בחברה וחיים עצמאיים יותר, כמובן, בהתאם ליכולות ההתחלתיות.

כיום ישנן מספר גישות מרכזיות לטיפול והתמודדות בילדים עם אוטיזם. הגישות השונות מקפלות בתוכן הנחות לגבי מהות האוטיזם, ומהן נגזרים מטרות ואופי הטיפול. לפני שמחליטים על הגישה הרצויה, כדאי להכיר את הפילוסופיה והעקרונות שעומדים בבסיס כל אחת מהן:

ABA

העיקרון המנחה: שיטת ABA הוא הגברת ושימור התנהגויות רצויות, הפחתת או הכחדת התנהגויות לא תקינות, ולימוד מיומנויות וכישורים חדשים.

התכנית נתפרת בהתאמה לילד על שלל דפוסי ההתנהגות, הצרכים והיכולות שלו. התכנית הנרחבת כוללת התייחסות למגוון תחומים החיוניים לתפקוד שוטף, תוך התמקדות בכלל היבטי ההתפתחות: כישורים קוגניטיביים, שפה ותקשורת, מיומנויות משחק, יכולות מוטוריות, כישורי חיים והתנהגות חברתית. השאיפה היא למצות את מלוא פוטנציאל העצמאות – בהתבסס על יכולותיו של הילד.

שיטת ABA מתבססת על הפסיכולוגיה ההתנהגותית. סקינר, אבי הגישה, האמין שכל למידה אצל כל יצור בטבע תלויה בסביבה ובגירויים שהיא מספקת, ולכן ניתן לעצב או לשנות התנהגויות על ידי מערכת חיזוקים – שליליים או חיוביים.

דגשים שכדאי לקחת לתשומת לב:  ABA היא גישה אינטנסיבית עם עקרונות מוסדרים ומוצקים, ויחסית לשיטות האחרות, מייחסת פחות משקל למוטיבציה הבסיסית של הילד/ה, כלומר תומכת בהנעה לפעולה גם כשמופיעה התנגדות.

DIR

העיקרון המנחה: שיטת DIR מתבססת על ההנחה כי שפה, קוגניציה וכישורים חברתיים ורגשיים נרכשים ותלויים ביחסים ובתקשורת הרגשית עם הזולת.

על פי גישה זו, ישנם ששה שלבי התפתחות בסיסיים, והמטרה של הטיפול היא לחזור לשלב הראשוני, ואז לשחזר ולתקן את מה שהשתבש.

בגישה זו התכנית מתייחסת לרצון הילד כנקודת מוצא, ההתייחסות לרגשותיו היא הבסיס לאינטראקציה בינו ובין המטפל, והשאיפה היא תמיד להדדיות מטפל-מטופל.

דגשים שכדאי לקחת לתשומת לב: שיטת ה-DIR לא מתייחסת באופן ממוקד לכלל תחומי ההתפתחות ולכן מומלץ לשלב טיפולים משלימים כגון קלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק, מאחר שהטיפול פחות מתייחס להיבטים אלה.

TEACCH

העיקרון המנחה: לפי גישת TEACCH מטרת הטיפול באוטיזם היא שיפור יכולות ומיומנויות, תוך מינוף  תחומי העניין של הילד/ה ושאיפה להתאים את הסביבה אל הילד, לצרכיו ומגבלותיו.

גישה זו רווחת בגנים ובתי ספר ומשמשת גם בתכניות ביתיות. ההבדל המהותי בין גישה זו לאחרות, טמון בפילוסופיה שהטיפול בילדים עם אוטיזם צריך להתמקד בשיפור יכולותיו של הפרט לתפקד בחברה ופחות בניסיון להפחית את השוני שלו. גישה זו רואה במאפיינים האוטיסטיים מרכיבים של האישיות שיש לכבד ולקבל, תוך ניסיון לספק כלים שיקלו על ההתנהלות בחברה.

מטרות מרכזיות לפי שיטה זו: למידה והסברה מובנית של החוקים החברתיים באופן שיהיו צפויים ובעלי משמעות עבור הילד שנמצא על הספקטרום.

דגשים שכדאי לקחת לתשומת לב: הפילוסופיה המונחת בבסיס השיטה רואה כאמור את השונות הנוירולוגית שבאוטיזם כמרכיב מהותי של הילד, ולפיכך אין שאיפה לבטל שונות זו. טיפול בגישה זו מצריך מהסביבה הקרובה של הילד לקבל את מאפייני האוטיזם כחלק ממי שהוא.

איך בוחרים

הבחירה בשיטה הנכונה אינה פשוטה. הורים הניצבים אחרי קבלת אבחון הכולל את צמד המילים "ספקטרום אוטיסטי" שרויים במילא בבלבול. חשוב להכיר את הגישות ולהתייעץ עם אנשי מקצוע והורים שכבר עברו את מסלול הלבטים. בסופו של דבר, הבחירה בגישה זו או אחרת תלויה כמובן במאפייני האוטיזם של הילד עצמו, כמו גם בתפיסות החיים של הוריו ונקודת מבטם על הורות ובכלל ועל ההורות לילד מיוחד, בפרט.

הורים לילדים עם בעיית קשב וריכוז מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים כלל. אבל בעזרת הבנה, הדרכה, מודעות וטיפול נכון ניתן להתגבר על מכשולים רבים, ואפילו להפיק מהמצב יתרונות של ממש!

האתגרים שבהורות לילדים עם בעיית קשב וריכוז נדמים לפעמים כאינסופיים. ההשלכות של הפרעה זו הן רבות ובאות לידי ביטוי בתחומים רבים בחיי הילדים ובחייכם כמשפחה. כהורה, זה אף פעם לא קל לדעת שלילד שלכם יש התמודדויות מורכבות ויומיומיות.

רשימת הקשיים היומיומיים הנלווים להפרעת קשב אצל ילדים, היא ארוכה. בין המאפיינים ההתנהגותיים נמצא:

אימפולסיביות: ילדים עם הפרעת קשב פועלים רבות בלי לחשוב מראש על תוצאות.

קושי בהבנת המצופה מהם: אתם מדברים עם הילד והוא בכלל לא שומע מה אתם אומרים. הוא מרוכז במה שהוא עושה. במצב כזה, כדי להשיג  את תשומת לבו, צריך להתקרב אליו, ליצור קשר עין ולדבר בצורה ברורה.

קושי בהתמקדות: ילד עם הפרעת קשב מתקשה להבחין בפרטים הקטנים ולהבחין בטעויות, מה שמקשה עליו לבצע מטלות לימודיות או כאלה הקשורות להתנהלות יומיומית. הילד יתקשה לשמור על מיקוד לאורך זמן, למלא הוראות ולארגן את הזמן והמרחב האישי שלו.

סינון הסחות:  ילד עם הפרעת קשב וריכוז מתקשה לווסת את עצמו מול הסביבה, לסנן הסחות ולזכור מה עליו לעשות,  גם כאשר אתם אומרים לו את זה אמור וחזור.

חשוב להדגיש שלא כל הפרעת קשב מופיעה באריזה אחת עם היפראקטיביות ולכן לא כל הילדים עם בעיית קשב יהיו גם תזזיתיים ובעלי צורך בתנועה מתמדת.

מובן מאליו, שדרך ההתמודדות של ההורים עם הנושא משפיעה השפעה מכרעת על היכולת של הילד לצלוח את הקשיים ולנהל את הבעיה – במקום שהבעיה תנהל אותו. כמטפלים, אנחנו רואים פעמים רבות שבהתנהלות מוצלחת ניתן אפילו למנף את הקושי ולהפוך אותו ליתרון. בעיית קשב וריכוז היא לעתים הצד השני של יצירתיות, דמיון מפותח עם עולם פנימי עשיר וססגוני, יכולת לחשוב מחוץ לקופסה, חשיבה מקורית וכישרון בולט בתחום מסוים. ובשורה התחתונה: כשהחיים נותנים לך לימונים, כדאי להכין מהם לימונדה, ועדיף להוסיף גם נענע…

אז איך עוזרים לילד להתמודד? הנה כמה נקודות שחשוב לזכור:

 

לחזק, לחזק, לחזק

לילדים עם הפרעת קשב וריכוז יש נטייה לפתח דימוי שלילי על עצמם, ולטפח תחושה שהם מאכזבים ולא מצליחים לעמוד בציפיות. לכן חשוב להתמקד בהצלחות שלהם, גם הקטנות ביותר, ולתת פידבק חיובי בכל הזדמנות.

 

שמירה על שגרה

כדי לתת קונטרה לכאוס שיוצרת בעיית הריכוז, צרו שגרה קבועה בהתנהלות היומיומית והיצמדו אליה ככל הניתן. שגרה כזו כוללת הגדרת שעת הקימה בבוקר, סדר הפעולות שיש לעשות עד היציאה מהבית, כללי הכנת שיעורי בית, טקסי ערב קבועים לפני השינה – כל אלה נותנים סדר והיגיון בתוך רצף הגירויים ומאפשרים תחושה של שליטה וארגון במקום בלבול ומוסחות.

 

היערכות

גם אם אתם עצמכם לא אלופי התכנון וההיערכות מראש, חשוב שתסגלו "שיטות עבודה" שכוללות מבט קדימה אל סיטואציות שטומנות בקרבן פוטנציאל של לחץ. כשאתם יודעים שביום מסוים צפויה לילד/ה שבירת שגרה ושינוי בלוחות הזמנים, דברו על כך מראש ותאמו ציפיות לגבי מה הולך לקרות ואיך אפשר להתמודד עם זה.

 

והכי חשוב: זכרו שקודם כל יש כאן ילד/ה, ורק אחר כך סוגיית קשב וריכוז!

אל תהפכו את סוגיית הקשב והריכוז של הילד/ה שלכם למוקד החיים בבית. עשו כל מה שניתן להקל על המשפחה בהתנהלות היומיומית, ואז פשוט – שחררו. כשהאווירה בבית תהיה שמחה ונעימה, עם שעות של כיף ותחושת ביחד משפחתית – יכולת ההתמודדות של כולם רק תשתפר. וכשכל בני הבית ירגישו טוב יותר, או אז תוכלו ליהנות מהצדדים היפים של הפרעת הקשב – רעיונות מדליקים, הברקות מעניינות ויצירתיות בפתרון בעיות. ובעיקר – אל תשכחו שילדים רוצים קודם כל להיות ילדים ופשוט לגדול בסביבה מחבקת, אוהבת ומקבלת.

החורף אוטוטו כבר כאן. הגשמים, הקור והירידה בטמפרטורות מביאים עמם את "חבילת החורף" המוכרת לכל הורה לילדים בגיל הרך: וירוסים והצטננויות. ואם כל זה לא מספיק רטוב, ילדים בגיל חצי שנה ועד 4-5, נוטים לעתים לאגור נוזלים באוזניים כתוצאה מחסימה בתעלת האוורור באוזן. כשהתעלה נחסמת, הרקמה שבדפנות חלל האוזן התיכונה מתחילה להפריש נוזל שמצטבר בפנים במקום להתנקז החוצה. מצב זה פוגע בתנועתיות של עור התוף וגורם לירידה זמנית בשמיעה.

ואיך כל זה קשור לדיבור והתפתחות?

ירידה בשמיעה, כאשר היא כרונית ואינה מטופלת, וכשהיא מופיעה בגיל התחלת הדיבור, עלולה לגרום לעיכוב ברכישת השפה. חומרת הירידה בשמיעה קשורה ישירות לכמות הנוזלים המצטברים באוזן. כאשר כמות הנוזלים היא קטנה, ההשפעה על השמיעה תהיה מינימלית, וככל שמפלס הנוזלים המצטברים עולה, כך ניכרת השפעה משמעותית יותר על השמיעה.
חשוב לדעת שגם במצב של הצטברות נוזלים משמעותית, הילד לא בהכרח יחוש כאבים או שינויים אחרים באוזן. לפעמים אתם פשוט תבחינו שהילד לא מגיב לגירויים קוליים, לא קשוב או – בגילאים צעירים מאד – לא מופיעה אצלו התחלה של רכישת השפה.
הטיפול בנוזלים באוזניים יכול להיות תרופתי, אלטרנטיבי (דיקור, שינוי תזונה, נרות הופי) או כירורגי. בכל מקרה בו אתם חשים בירידה בשמיעה, ליקויי שפה או אי-נוחות של הילד באזור האוזן, מומלץ לפנות לרופא אף אוזן גרון. הרופא יוכל לאבחן את כמות הנוזלים באוזן ואת ההשפעה על השמיעה, ולפי הממצאים – להחליט על הטיפול המתאים.

 

 

כשאנחנו אומרים על ילד שהוא "דו-לשוני", אנחנו כמובן לא מתכוונים שיש לו בעיה בלשון, אלא שהוא מבין ומדבר שתי שפות, שתיהן נרכשות באופן טבעי בשלב הופעת הדיבור.
בדרך כלל, ילדים דו-לשוניים גדלים במשפחה בה לשני ההורים שפת אם שונה. במצב כזה, הילד חשוף החל מלידתו לשתי השפות והוא רוכש את שתיהן במקביל.
דו לשוניות יכולה להתקיים גם כאשר בבית מדברים בשפה אחת, ובחוץ – הילד חשוף לשפה אחרת. כך לדוגמא קורה כאשר משפחה ישראלית מתגוררת במדינה אחרת, והילד נמצא במסגרת בה מדוברת השפה המקומית.
בעבר רווחה הסברה שילדים דו-לשוניים מתקשים ברכישת השפה. אולם המחקרים הרבים שנערכו בתחום לא מצאו השפעות ממשיות של סביבה דו-לשונית בנושא זה. אמנם, במקרים מסוימים עשוי להסתמן איחור קל בשלב התחלת הדיבור, אך אין ממצאים לנזק של ממש בעקבות הסביבה הדו-לשונית.
יתרונות הדו-לשוניות בגיל הרך לעומת זאת, הם רבים. רכישת שתי שפות בגיל כה צעיר תורמת ליכולותיו הוורבליות, החשיבתיות והלימודיות של הילד. ומעבר לכך – בעידן הגלובליזציה שפה נוספת היא חיונית והכרחית.
ככל שהסביבה תעודד את הילד להשתמש בשתי השפות, והוא יקבל חיזוק חיובי על השליטה בשתיהן (היענות ליוזמות התקשורתיות, יצירת "רווח" עבורו על היכולת לתקשר עם דוברי שתי השפות), כך הוא ירכוש את שתיהן בצורה טובה ויסודית יותר.
אבל, וזה אבל חשוב – כדאי להימנע מלדבר עם הילד בשפה זרה כאשר זו אינה שפת האם שלכם. התקשורת בין הורה לילד במצב כזה תהפוך למלאכותית ומאולצת, ותאבד מהספונטניות ההכרחית לתקשורת טובה.
ואם אתם ממש מתעקשים על טיפוח היכולות השפתיות בגיל הרך, תמיד תוכלו לשלוח את הילד לחוג אנגלית…

התקופה, שלאחר לידת פג, מזמנת אתגרים רבים למשפחות.
החל משעות רבות לצד עריסת הרך הנולד, המתח הנובע ממחסור בשעות שינה, חולשת הגוף, המעקב אחר הטיפול הרפואי בימים, שבועות ואף החודשים הראשונים, הצפצופים, האורות, המפגש עם הצוות הרפואי, חוסר היכולת להתמקם, הקושי להבין את המצב החדש, קשיים בהזנת היילוד והמתח הרב והלחץ, הנובע מאי הודאות, מתווספים לתקופה של ילדות ראשונית, שעשויה להיות מאופיינת בקשיים התפתחותיים, הדורשים תמיכה ומעקב צמוד של מומחים.
מתח ולחץ הם לא רק מנת חלקו של ההורה, ניכר כי פגים, ששהו בפגיות רועשות, עברו פרוצדורות רפואיות, וטופלו משך תקופה בסביבה עוינת סובלים מרגישות יתר.
ילדים אלו, עשויים להגיב יותר לרעשים צורמים, רועמים וזרים, כמו אגזוז של אופנוע או כביש סואן,
הם רגישים יותר לריחות, ועיניהם רגישות לסנוור.
תינוקות, ששהו בפגיה, יעבור בדיקות שמיעה וראיה בתום החודשים הראשונים לחייהם כדי לשלול נזק מתרופות וסטרואידים, ששולבו בטיפול.
נראה כי, מלבד המתח והלחץ, שאותו חש הפג, הוא עשוי לחוות התפתחות מוטורית איטית יותר, וזאת בשל בעיות בספיגת סידן.
חשוב לציין, שככל שהפג נולד קרוב למועד המשוער, הוא ייהנה מכמות גבוהה יותר של סידן בגוף, שכן את רוב הסידן מקבל העובר בטרימסטר השלישי של ההיריון.
פגים אשר נולדו בשבועות 20+ עלולים לסבול מ "אוסטאופניה של הפגות", מיעוט מינרלי עצם, וצפיפות עצם נמוכה יותר.
פגים שוהים במתח רגשי ופיזיולוגי, שיבוא לידי ביטוי בטונוס שרירי גבוה, תגובה רגישה לגירויים עזים, קושי להימצא בתנוחות כפופות (ערסול) ונטייה לשברים בגפיים.
זאת בשל החשיפה לסטרואידים, לתרופות, צילומי רנטגן וזריקות וריבוי סיבים לבנים בשריר על פני אדומים, מצב אשר מביא לגוף קופצני ומתח שרירי, ויחד עם זאת יכולת כפיפה מוחלשת.
פגים, יותר מתינוקות אחרים, יזדקקו לטיפול פיזיותרפיסטי משקם, שמטרתו איזון פיזיולוגי ועבודה על מוטוריקה עדינה וגסה.
מעבר לטיפול הפיזיולוגי בפגים, טיפול רגשי מרגיע, מחבק ומנחם, ריפוי בעיסוק, מגע עור לעור, חמימות, אהבה, אמפטיה, הקשבה וסבלנות עשויים לתרום רבות להתפתחות הרך הנולד, לסכת בו בטחון אישי, ולהעניק לו תחושה של נינוחות ורוגע.

אנו, וגם ילדינו, לומדים לחזור באופן אוטומטי על רצף קבוע של פעולות. רצף זה נקרא הרגלים. ילדים מפתחים הרגלים כבר מגיל צעיר בתחומי החיים השונים: בבית, באוכל, במשחק ועוד. הרגלים הם דבר חשוב, כיוון שהם תורמים רבות להתפתחותם של ילדים. ההורים נדרשים לעודד רכישה של הרגלים חיוביים ולסייע לילדים להתגבר על קושי ברכישה של הרגל חדש, במידה ומתעורר.

‎חשיבות הקניית ההרגלים

להימצאותם של הרגלים יש חשיבות רבה במגוון של היבטים התפתחותיים:

• היבט קוגניטיבי: הרגלים מאפשרים לילד להתרכז בלמידה של דבר חדש תוך שחרור ממאמץ מחשבתי. לדוגמה: לחשוב על שיעורי הבית מבלי לחשוב על הדרך בה יושבים.
• היבט רגשי: הרגלים מאפשרים הקניית תחושת ביטחון ויציבות אשר מחלישים דאגות ובכך מעוררים מוטיבציה להתמודד עם אתגרים.
• היבט חברתי: הכרת הרגלי מקום מסוים היא חלק מתהליך הסוציאליזציה שילדים וגם מבוגרים עוברים.
• תחושת עצמאות: הפנמת הרגלים מחזקת את תחושת העצמאות של הילד, והוא אינו זקוק להנחיה של מבוגר.

עם אילו קשיים מתמודדים ילדים בתהליך רכישת ההרגלים?

ילדים מסוימים עשויים לחוש קושי ברכישת הרגלים באופן כללי או ברכישת הרגלים ספציפיים. זיהוי הקושי בשלב מוקדם ככל הניתן הוא משמעותי. הזיהוי המוקדם של הקושי יאפשר לנו לתרגל עם ילדים אלה רצף פעולות יזומות. במידת הצורך ניתן לפנות לבדיקה התפתחותית, על מנת לוודא שהקשיים ברכישת ההרגלים לא יפגעו בהיבטים שונים של חייהם: בהתפתחות, בלימודים, בדימוי העצמי ובקשרים החברתיים שהם מקיימים.

איך ללמד את ילדינו לגבש הרגלים?

ילדים לומדים הרבה מהתנהגותם של המבוגרים כמודל לחיקוי. כדי ללמד את ילדינו לגבש הרגלים, כדאי לבחון עד כמה אנו פועלים לאור ההרגלים אותם אנו רוצים להנחיל לילדינו. חשוב שנשתף את הילדים בגיבוש רצף הפעולות הכלולות בהרגל חדש אותו אנו מעוניינים להנחיל, נתרגל עם הילדים ביצוע של סדר הפעולות וכמובן נחזק אותם כשביצעו את הרצף בצורה נכונה. במידה והילד מדלג על שלב או על מספר שלבים, חשוב להקפיד ולבקש ממנו לחזור עליהם – מבלי לאיים בסנקציה.

ריכזנו עבורכם מספר נושאים פופולרים שאנחנו במרכז "פהטהקה" מציעים כעזרה להורים במסגרת הדרכה הורית. המשך…

במסגרת מחקר שנערך לאחרונה, מדענים מדדו יכולות חברתיות של 800 ילדי גן בשנת 1991 וכעבור 19 שנה חזרו לבדוק מה עלה בגורלם. הם מצאו קשר מפתיע בחזקו בין יכולות חברתיות בגיל הגן להצלחה בחיים כבוגרים.
המדידה המקורית נעשתה בידי גננות אשר נדרשו לדרג את מידת ההבנה של הילדים בגן לרגשות האחר, בסולם של "בכלל לא"/"מעט"/"בינונית"/"טובה"/"טובה מאוד". לאחר 19 שנה חזרו החוקרים לילדים שהתבגרו, יצרו מדדים להצלחה בחיים המשקללים את הישגיהם של הבוגרים בחינוך, תעסוקה, עבריינות, התמכרויות ובריאות נפשית, בחנו בעזרתם את מידת הצלחתם בחיים של הילדים שהתבגרו, ולבסוף השוו לדירוג הגננות מן העבר.
החוקרים מצאו מתאם מפתיע בגבהו בין היכולות החברתיות בילדות לבין ההצלחה בחיים: עפ"י המחקר, לילד שהשיג ציון חברתי גבוה יותר בנקודה אחת יש סבירות של 54% יותר לסיים תיכון, 46% יותר לעבוד בעבודה קבועה בגיל 25, ופי שתיים יותר לסיים קולג'.
ידוע כי ציונים טובים מנבאים הצלחה כלכלית בחיים, אך לפי ממצאי החוקרים הציונים הגבוהים מושגים לא רק בשל אינטליגנציה גבוהה של הילד אלא גם בעזרת קישורים חברתיים-רגשיים, כגון שיתוף ושיתוף פעולה, כלומר שילוב תכונות זה מפתח יכולות למידה גבוהות. כמובן שישנם ילדים מבריקים שקל להם יותר להצליח ללא היכולות החברתיות, אך מהמחקר נובע שרובנו זקוקים גם ליכולות חברתיות בנוסף על האינטליגנציה כדי להצליח בלימודים.
כיוון שמקובל לחשוב שהתנהגויות חברתיות הן נרכשות, משמעות המחקר היא כי עלינו ההורים והמחנכים לשלב לימוד מיומנויות חברתיות החל מגיל צעיר בנוסף ללימוד החומר עצמו כדי להעניק לילדינו ותלמידינו סיכוי גבוה יותר להצלחה.

למחקר: http://ajph.aphapublications.org/doi/abs/10.2105/AJPH.2015.302630