ראשית, חשוב שבנך ייגש אל רופא/ת המשפחה שלו על מנת להשלים את הבירור הרפואי, לשלול קשיים בנשימה, לגשת למרפאת אף אוזן גרון ולבדוק את תקינות מיתרי הקול. לעיתים קשיים בדיבור נובעים מקשיים רגשיים וחברתיים, ובעיקר מהקושי לבטא רגשות, לאחר שלילת סיבות רפואיות מומלץ לבקר את איש או אשת מקצוע, קלינאי/ת תקשורת ומטפל רגשי על מנת לשחרר את הקול.

בסביבות גיל שנתיים הילדים רוכשים את השפה, רובם כלל הנראה יחוו גמגום, חשוב לדעת ולהכיר זאת, ולתת לילד להתפתח בהתאם לקצב שלו, הקריאו סיפורים, שירו שירים, ובטאו את המילים באופן ברור.
מתי יש מקום לדאגה? אם קיימת נטייה תורשתית במשפחה. כמו כן, אם אינכם חשים בנוכח לנוכח הסיטואציה, ואף הילד מביע חוסר שקט, מומלץ לפנות להדרכה אצל קלינאית תקשורת.

 

החורף אוטוטו כבר כאן. הגשמים, הקור והירידה בטמפרטורות מביאים עמם את "חבילת החורף" המוכרת לכל הורה לילדים בגיל הרך: וירוסים והצטננויות. ואם כל זה לא מספיק רטוב, ילדים בגיל חצי שנה ועד 4-5, נוטים לעתים לאגור נוזלים באוזניים כתוצאה מחסימה בתעלת האוורור באוזן. כשהתעלה נחסמת, הרקמה שבדפנות חלל האוזן התיכונה מתחילה להפריש נוזל שמצטבר בפנים במקום להתנקז החוצה. מצב זה פוגע בתנועתיות של עור התוף וגורם לירידה זמנית בשמיעה.

ואיך כל זה קשור לדיבור והתפתחות?

ירידה בשמיעה, כאשר היא כרונית ואינה מטופלת, וכשהיא מופיעה בגיל התחלת הדיבור, עלולה לגרום לעיכוב ברכישת השפה. חומרת הירידה בשמיעה קשורה ישירות לכמות הנוזלים המצטברים באוזן. כאשר כמות הנוזלים היא קטנה, ההשפעה על השמיעה תהיה מינימלית, וככל שמפלס הנוזלים המצטברים עולה, כך ניכרת השפעה משמעותית יותר על השמיעה.
חשוב לדעת שגם במצב של הצטברות נוזלים משמעותית, הילד לא בהכרח יחוש כאבים או שינויים אחרים באוזן. לפעמים אתם פשוט תבחינו שהילד לא מגיב לגירויים קוליים, לא קשוב או – בגילאים צעירים מאד – לא מופיעה אצלו התחלה של רכישת השפה.
הטיפול בנוזלים באוזניים יכול להיות תרופתי, אלטרנטיבי (דיקור, שינוי תזונה, נרות הופי) או כירורגי. בכל מקרה בו אתם חשים בירידה בשמיעה, ליקויי שפה או אי-נוחות של הילד באזור האוזן, מומלץ לפנות לרופא אף אוזן גרון. הרופא יוכל לאבחן את כמות הנוזלים באוזן ואת ההשפעה על השמיעה, ולפי הממצאים – להחליט על הטיפול המתאים.

 

 

כשאנחנו אומרים על ילד שהוא "דו-לשוני", אנחנו כמובן לא מתכוונים שיש לו בעיה בלשון, אלא שהוא מבין ומדבר שתי שפות, שתיהן נרכשות באופן טבעי בשלב הופעת הדיבור.
בדרך כלל, ילדים דו-לשוניים גדלים במשפחה בה לשני ההורים שפת אם שונה. במצב כזה, הילד חשוף החל מלידתו לשתי השפות והוא רוכש את שתיהן במקביל.
דו לשוניות יכולה להתקיים גם כאשר בבית מדברים בשפה אחת, ובחוץ – הילד חשוף לשפה אחרת. כך לדוגמא קורה כאשר משפחה ישראלית מתגוררת במדינה אחרת, והילד נמצא במסגרת בה מדוברת השפה המקומית.
בעבר רווחה הסברה שילדים דו-לשוניים מתקשים ברכישת השפה. אולם המחקרים הרבים שנערכו בתחום לא מצאו השפעות ממשיות של סביבה דו-לשונית בנושא זה. אמנם, במקרים מסוימים עשוי להסתמן איחור קל בשלב התחלת הדיבור, אך אין ממצאים לנזק של ממש בעקבות הסביבה הדו-לשונית.
יתרונות הדו-לשוניות בגיל הרך לעומת זאת, הם רבים. רכישת שתי שפות בגיל כה צעיר תורמת ליכולותיו הוורבליות, החשיבתיות והלימודיות של הילד. ומעבר לכך – בעידן הגלובליזציה שפה נוספת היא חיונית והכרחית.
ככל שהסביבה תעודד את הילד להשתמש בשתי השפות, והוא יקבל חיזוק חיובי על השליטה בשתיהן (היענות ליוזמות התקשורתיות, יצירת "רווח" עבורו על היכולת לתקשר עם דוברי שתי השפות), כך הוא ירכוש את שתיהן בצורה טובה ויסודית יותר.
אבל, וזה אבל חשוב – כדאי להימנע מלדבר עם הילד בשפה זרה כאשר זו אינה שפת האם שלכם. התקשורת בין הורה לילד במצב כזה תהפוך למלאכותית ומאולצת, ותאבד מהספונטניות ההכרחית לתקשורת טובה.
ואם אתם ממש מתעקשים על טיפוח היכולות השפתיות בגיל הרך, תמיד תוכלו לשלוח את הילד לחוג אנגלית…

התקופה, שלאחר לידת פג, מזמנת אתגרים רבים למשפחות.
החל משעות רבות לצד עריסת הרך הנולד, המתח הנובע ממחסור בשעות שינה, חולשת הגוף, המעקב אחר הטיפול הרפואי בימים, שבועות ואף החודשים הראשונים, הצפצופים, האורות, המפגש עם הצוות הרפואי, חוסר היכולת להתמקם, הקושי להבין את המצב החדש, קשיים בהזנת היילוד והמתח הרב והלחץ, הנובע מאי הודאות, מתווספים לתקופה של ילדות ראשונית, שעשויה להיות מאופיינת בקשיים התפתחותיים, הדורשים תמיכה ומעקב צמוד של מומחים.
מתח ולחץ הם לא רק מנת חלקו של ההורה, ניכר כי פגים, ששהו בפגיות רועשות, עברו פרוצדורות רפואיות, וטופלו משך תקופה בסביבה עוינת סובלים מרגישות יתר.
ילדים אלו, עשויים להגיב יותר לרעשים צורמים, רועמים וזרים, כמו אגזוז של אופנוע או כביש סואן,
הם רגישים יותר לריחות, ועיניהם רגישות לסנוור.
תינוקות, ששהו בפגיה, יעבור בדיקות שמיעה וראיה בתום החודשים הראשונים לחייהם כדי לשלול נזק מתרופות וסטרואידים, ששולבו בטיפול.
נראה כי, מלבד המתח והלחץ, שאותו חש הפג, הוא עשוי לחוות התפתחות מוטורית איטית יותר, וזאת בשל בעיות בספיגת סידן.
חשוב לציין, שככל שהפג נולד קרוב למועד המשוער, הוא ייהנה מכמות גבוהה יותר של סידן בגוף, שכן את רוב הסידן מקבל העובר בטרימסטר השלישי של ההיריון.
פגים אשר נולדו בשבועות 20+ עלולים לסבול מ "אוסטאופניה של הפגות", מיעוט מינרלי עצם, וצפיפות עצם נמוכה יותר.
פגים שוהים במתח רגשי ופיזיולוגי, שיבוא לידי ביטוי בטונוס שרירי גבוה, תגובה רגישה לגירויים עזים, קושי להימצא בתנוחות כפופות (ערסול) ונטייה לשברים בגפיים.
זאת בשל החשיפה לסטרואידים, לתרופות, צילומי רנטגן וזריקות וריבוי סיבים לבנים בשריר על פני אדומים, מצב אשר מביא לגוף קופצני ומתח שרירי, ויחד עם זאת יכולת כפיפה מוחלשת.
פגים, יותר מתינוקות אחרים, יזדקקו לטיפול פיזיותרפיסטי משקם, שמטרתו איזון פיזיולוגי ועבודה על מוטוריקה עדינה וגסה.
מעבר לטיפול הפיזיולוגי בפגים, טיפול רגשי מרגיע, מחבק ומנחם, ריפוי בעיסוק, מגע עור לעור, חמימות, אהבה, אמפטיה, הקשבה וסבלנות עשויים לתרום רבות להתפתחות הרך הנולד, לסכת בו בטחון אישי, ולהעניק לו תחושה של נינוחות ורוגע.

אנו, וגם ילדינו, לומדים לחזור באופן אוטומטי על רצף קבוע של פעולות. רצף זה נקרא הרגלים. ילדים מפתחים הרגלים כבר מגיל צעיר בתחומי החיים השונים: בבית, באוכל, במשחק ועוד. הרגלים הם דבר חשוב, כיוון שהם תורמים רבות להתפתחותם של ילדים. ההורים נדרשים לעודד רכישה של הרגלים חיוביים ולסייע לילדים להתגבר על קושי ברכישה של הרגל חדש, במידה ומתעורר.

‎חשיבות הקניית ההרגלים

להימצאותם של הרגלים יש חשיבות רבה במגוון של היבטים התפתחותיים:

• היבט קוגניטיבי: הרגלים מאפשרים לילד להתרכז בלמידה של דבר חדש תוך שחרור ממאמץ מחשבתי. לדוגמה: לחשוב על שיעורי הבית מבלי לחשוב על הדרך בה יושבים.
• היבט רגשי: הרגלים מאפשרים הקניית תחושת ביטחון ויציבות אשר מחלישים דאגות ובכך מעוררים מוטיבציה להתמודד עם אתגרים.
• היבט חברתי: הכרת הרגלי מקום מסוים היא חלק מתהליך הסוציאליזציה שילדים וגם מבוגרים עוברים.
• תחושת עצמאות: הפנמת הרגלים מחזקת את תחושת העצמאות של הילד, והוא אינו זקוק להנחיה של מבוגר.

עם אילו קשיים מתמודדים ילדים בתהליך רכישת ההרגלים?

ילדים מסוימים עשויים לחוש קושי ברכישת הרגלים באופן כללי או ברכישת הרגלים ספציפיים. זיהוי הקושי בשלב מוקדם ככל הניתן הוא משמעותי. הזיהוי המוקדם של הקושי יאפשר לנו לתרגל עם ילדים אלה רצף פעולות יזומות. במידת הצורך ניתן לפנות לבדיקה התפתחותית, על מנת לוודא שהקשיים ברכישת ההרגלים לא יפגעו בהיבטים שונים של חייהם: בהתפתחות, בלימודים, בדימוי העצמי ובקשרים החברתיים שהם מקיימים.

איך ללמד את ילדינו לגבש הרגלים?

ילדים לומדים הרבה מהתנהגותם של המבוגרים כמודל לחיקוי. כדי ללמד את ילדינו לגבש הרגלים, כדאי לבחון עד כמה אנו פועלים לאור ההרגלים אותם אנו רוצים להנחיל לילדינו. חשוב שנשתף את הילדים בגיבוש רצף הפעולות הכלולות בהרגל חדש אותו אנו מעוניינים להנחיל, נתרגל עם הילדים ביצוע של סדר הפעולות וכמובן נחזק אותם כשביצעו את הרצף בצורה נכונה. במידה והילד מדלג על שלב או על מספר שלבים, חשוב להקפיד ולבקש ממנו לחזור עליהם – מבלי לאיים בסנקציה.

ריכזנו עבורכם מספר נושאים פופולרים שאנחנו במרכז "פהטהקה" מציעים כעזרה להורים במסגרת הדרכה הורית. המשך…

במסגרת מחקר שנערך לאחרונה, מדענים מדדו יכולות חברתיות של 800 ילדי גן בשנת 1991 וכעבור 19 שנה חזרו לבדוק מה עלה בגורלם. הם מצאו קשר מפתיע בחזקו בין יכולות חברתיות בגיל הגן להצלחה בחיים כבוגרים.
המדידה המקורית נעשתה בידי גננות אשר נדרשו לדרג את מידת ההבנה של הילדים בגן לרגשות האחר, בסולם של "בכלל לא"/"מעט"/"בינונית"/"טובה"/"טובה מאוד". לאחר 19 שנה חזרו החוקרים לילדים שהתבגרו, יצרו מדדים להצלחה בחיים המשקללים את הישגיהם של הבוגרים בחינוך, תעסוקה, עבריינות, התמכרויות ובריאות נפשית, בחנו בעזרתם את מידת הצלחתם בחיים של הילדים שהתבגרו, ולבסוף השוו לדירוג הגננות מן העבר.
החוקרים מצאו מתאם מפתיע בגבהו בין היכולות החברתיות בילדות לבין ההצלחה בחיים: עפ"י המחקר, לילד שהשיג ציון חברתי גבוה יותר בנקודה אחת יש סבירות של 54% יותר לסיים תיכון, 46% יותר לעבוד בעבודה קבועה בגיל 25, ופי שתיים יותר לסיים קולג'.
ידוע כי ציונים טובים מנבאים הצלחה כלכלית בחיים, אך לפי ממצאי החוקרים הציונים הגבוהים מושגים לא רק בשל אינטליגנציה גבוהה של הילד אלא גם בעזרת קישורים חברתיים-רגשיים, כגון שיתוף ושיתוף פעולה, כלומר שילוב תכונות זה מפתח יכולות למידה גבוהות. כמובן שישנם ילדים מבריקים שקל להם יותר להצליח ללא היכולות החברתיות, אך מהמחקר נובע שרובנו זקוקים גם ליכולות חברתיות בנוסף על האינטליגנציה כדי להצליח בלימודים.
כיוון שמקובל לחשוב שהתנהגויות חברתיות הן נרכשות, משמעות המחקר היא כי עלינו ההורים והמחנכים לשלב לימוד מיומנויות חברתיות החל מגיל צעיר בנוסף ללימוד החומר עצמו כדי להעניק לילדינו ותלמידינו סיכוי גבוה יותר להצלחה.

למחקר: http://ajph.aphapublications.org/doi/abs/10.2105/AJPH.2015.302630

מאת נטע אנג'ל, יועצת משפחתית, יועצת שינה, מנחת קבוצות הורים, מרפאה בעיסוק, מדריכת ליווי התפתחותי ועיסוי תינוקות

הרגלי שינה של תינוקות וילדים:

שינה של תינוקות לרוב מלווה במספר יקיצות ליליות. מחסור בשעות שינה משפיע על תפקודו והתפתחותו של התינוק:

1. מערכת החיסון נחלשת כאשר שעות השינה מועטות , וגוף התינוק חשוף למחלות.
2. שינה איכותית הכרחית לתפקוד המוח – השינה תורמת לשמירה על הריכוז ולהתפתחות הזיכרון.
3. במהלך השינה מופרשים הורמונים: המלטונין – האחראי על שינה ,והורמון הגדילה, התורמים להתפתחות תקינה.
4. שינה מיטבית משפיעה אף על מערכת העיכול ומסייעת לחילוף חומרים תקין.
5. מצב הרוח של התינוק מושפע עקב מחסור בשינה – ילדים ששנתם מקוטעת לרוב עצבניים, ונוטים לבכות.

הפרעה בשינה של התינוק ,או הילד, משפיעה באופן ישיר על ההורים וגופם:

מחסור בשעות שינה עלול להוביל להפרת האיזון ההורמונאלי ולהפרעות בקצב חילוף החומרים. מבחינה קוגניטיבית, יכולת קבלת ההחלטות של ההורה נפגעת, וכן טווח הקשב שלו.

סף הסבלנות כתוצאה מעייפות יורד, ומצב הרוח לעיתים מדוכדך .מערכת היחסים הזוגית נפגעת בהתאם- ההורה פחות פנוי לשיחות וקירבה אינטימית.

המלצות להקניית הרגלי שינה:

כמו בכל תהליך למידה, חשוב להדגיש כי רכישת הרגלים אלו דורשת התמדה ועקביות.

1. הקפידו על טקס שינה – מומלץ לעבור ממצב ערות המאפיין את היום, למצב שינה – עמעום אורות, דיבור בשקט. חשוב להתחיל בהדרגה בתהליך זה, כחצי שעה לפני ההשכבה.
2. הימנעות מהתניות – הימנעו מהירדמות באופן קבוע המותנה בבקבוק/הנקה/ידיים/עגלה וכו'
3. מומלץ להימנע מעייפות יתר – נסו לזהות סימני עייפות תוך חצי שעה, כך תסייעו להירדמות קלה ושינה רציפה. סימני עייפות: גירוד ראש/אוזניים, שפשוף עיניים, פיהוק.
4. סביב גיל 5-6 חודשים, הורמון המלטונין (הורמון המסייע להירדמות ושינה)מופרש באופן מותאם להירדמות עצמאית. בגיל זה, ניתן להרגיל את התינוק באופן הדרגתי להירדמות עצמאית במיטה.
5. שתיית בקבוק בעת שכיבה במיטה אינה מומלצת – מבחינה התנהגותית עלולה להיווצר התניה של שינה המקושרת עם בקבוק. בנוסף, בפן הבריאותי- מצב זה עלול לגרום לעלייה בשכיחות של דלקות אוזניים.
6. שנת יום חשובה לא פחות– שנת יום אינה פוגעת בשנת הלילה , ואף תורמת.(במידה ואינה אורכת מעל לשלוש שעות). עייפות יתר עלולה להוביל לקשיי הירדמות ולשינה לא רציפה.
7. כדאי לשמור על רעשים סבירים בעת ההרדמה, אין צורך בשקט מוחלט. כך תאפשרו לתינוק להימנע מפיתוח הרגלי הירדמות נוקשים.
8. צרו סביבה תומכת עבורכם- – סבתא / בייביסיטר שתסייע לכם להשיג זמן פנאי לעצמכם. אתם חשובים באותה מידה!
9. מומלץ להיבדק אצל רופא במידה והתינוק נוחר או מביע כאב – זאת כדי לשלול שקד שלישי, בעיות אוזניים וכו.

זוהי תקופה מאתגרת, ולעיתים לא קלה. וכמו כל דבר – היא חולפת.

נטע אנג'ל

יועצת משפחתית, יועצת שינה, מנחת קבוצות הורים, מרפאה בעיסוק, מדריכת ליווי התפתחותי ועיסוי תינוקות.

בדף הפייסבוק https://www.facebook.com/bohrim.bamishpaha/

גם בהתפתחות תקינה  קיימים שיבושי היגוי אצל ילדים, וגם אם יש כאלו שמדברים ברור יותר מאחרים, עדין השיבושים יכולים להיות במקרים רבים נורמאטיביים והתפתחותיים ולא מצריכים בהכרח התערבות. כדי להחליט אם יש צורך בהתערבות של קלינאית תקשורת יש לשים לב אם ההמצב דינאמי: ככל שעובר הזמן השיבושים פוחתים, יותר אנשים (פרט לאמא ואבא) מסוגלים להבין את הפעוט ומובנות הדיבור עולה בהדרגה.

מגיל 3 שנים אנו מצפים למערכת הגייה יציבה, בה לגיטימיים עדיין שיבושים של הגאים ספציפיים (כמו חוסר הגיית ל', ר' וכד) אך כבר לא נורמטיביים שיבושים נרחבים ולא ספציפיים במילים (כמו השמטות הברות, החלפות צלילים לא עקביים וכד). עד גיל זה ילדים עושים פישוטים רבים במילים. כמו למשל קיצור מילים והפחתת הברות מהן ( "תול" במקום "חתול"), החלפות עיצורים במילה (״תתול" במקום "חתול") וכד. אין אלה שיבושים של עיצורים ספציפיים אותם הילד לא מסוגל לומר, אלא פישוטי הגייה – קיצור מילים בנות כמה הברות (יה במקום לחמניה), הפיכת עיצור אחד במילה לדומה לשני (דדור במקום כדור) כדי לא לעבור מעיצור בעל הגייה קדמית לעיצור בעל הגייה אחורית וכדומה.

כאמור, שיבושי הגיה אלו של פישוט המערכת הצלילית צריכים ללכת ולפחות ולהיעלם סביב גיל 3 שנים. בגיל זה עדיין לגיטימיים שיבושים ספציפיים של הגה מסויים ועקבי שלא קיים באינונטר העיצורים של הילד לדוגמא להגיד שיום במקום שלום בהעדר ל', מאק במקום מרק בהיעדר ר' וכדומה. בגיל 4 שנים רוב העיצורים אמורים להרכש ואם לא נרכשו יש צורך להתערב (פרט לשיבושי שורקות- צ,ש,ס שצריכות להירכש בגיל 6 שנים).

הקלינאי מחליט אם יש צורך בטיפול לפי מספר שיקולים, בינהם כמות העיצורים המשובשים, ניתוח דגם הטעויות והבנה אם הוא תקין התפתחותית וכדומה. לכן בכל מקרה של התלבטות, כדאי לגשת לאבחון ולהתייעץ. לעיתים ההתערבות תהיה מוקדמת מאד: למשל בקשיים מוטוריים, דיספרקרסיים, ריבוי תהליכים מפשטים עד עדי מובנות ירודה מאד ועוד.

בכל מקרה של התלבטות כדאי להגיע לאבחון. האבחון הוא חוויה חיובית לילד המשלבת אינטראקציה מהנה ומשחקית עם מבוגר. גם אם הקלינאי יחשוב שאין צורך בהתערבות, הוא עשוי לרצות לראות את הילד למעקב בהמשך ואף לתת להורים הדרכה לעידוד התפתחות הילד בבית.