דו-לשוניות ורכישת שפה

כשאנחנו אומרים על ילד שהוא "דו-לשוני", אנחנו כמובן לא מתכוונים שיש לו בעיה בלשון, אלא שהוא מבין ומדבר שתי שפות, שתיהן נרכשות באופן טבעי בשלב הופעת הדיבור.
בדרך כלל, ילדים דו-לשוניים גדלים במשפחה בה לשני ההורים שפת אם שונה. במצב כזה, הילד חשוף החל מלידתו לשתי השפות והוא רוכש את שתיהן במקביל.
דו לשוניות יכולה להתקיים גם כאשר בבית מדברים בשפה אחת, ובחוץ – הילד חשוף לשפה אחרת. כך לדוגמא קורה כאשר משפחה ישראלית מתגוררת במדינה אחרת, והילד נמצא במסגרת בה מדוברת השפה המקומית.
בעבר רווחה הסברה שילדים דו-לשוניים מתקשים ברכישת השפה. אולם המחקרים הרבים שנערכו בתחום לא מצאו השפעות ממשיות של סביבה דו-לשונית בנושא זה. אמנם, במקרים מסוימים עשוי להסתמן איחור קל בשלב התחלת הדיבור, אך אין ממצאים לנזק של ממש בעקבות הסביבה הדו-לשונית.
יתרונות הדו-לשוניות בגיל הרך לעומת זאת, הם רבים. רכישת שתי שפות בגיל כה צעיר תורמת ליכולותיו הוורבליות, החשיבתיות והלימודיות של הילד. ומעבר לכך – בעידן הגלובליזציה שפה נוספת היא חיונית והכרחית.
ככל שהסביבה תעודד את הילד להשתמש בשתי השפות, והוא יקבל חיזוק חיובי על השליטה בשתיהן (היענות ליוזמות התקשורתיות, יצירת "רווח" עבורו על היכולת לתקשר עם דוברי שתי השפות), כך הוא ירכוש את שתיהן בצורה טובה ויסודית יותר.
אבל, וזה אבל חשוב – כדאי להימנע מלדבר עם הילד בשפה זרה כאשר זו אינה שפת האם שלכם. התקשורת בין הורה לילד במצב כזה תהפוך למלאכותית ומאולצת, ותאבד מהספונטניות ההכרחית לתקשורת טובה.
ואם אתם ממש מתעקשים על טיפוח היכולות השפתיות בגיל הרך, תמיד תוכלו לשלוח את הילד לחוג אנגלית…