מתי כדאי לערב קלינאית תקשורת בטיפול בילד עם שיבושי היגוי?

גם בהתפתחות תקינה  קיימים שיבושי היגוי אצל ילדים, וגם אם יש כאלו שמדברים ברור יותר מאחרים, עדין השיבושים יכולים להיות במקרים רבים נורמאטיביים והתפתחותיים ולא מצריכים בהכרח התערבות. כדי להחליט אם יש צורך בהתערבות של קלינאית תקשורת יש לשים לב אם ההמצב דינאמי: ככל שעובר הזמן השיבושים פוחתים, יותר אנשים (פרט לאמא ואבא) מסוגלים להבין את הפעוט ומובנות הדיבור עולה בהדרגה.

מגיל 3 שנים אנו מצפים למערכת הגייה יציבה, בה לגיטימיים עדיין שיבושים של הגאים ספציפיים (כמו חוסר הגיית ל', ר' וכד) אך כבר לא נורמטיביים שיבושים נרחבים ולא ספציפיים במילים (כמו השמטות הברות, החלפות צלילים לא עקביים וכד). עד גיל זה ילדים עושים פישוטים רבים במילים. כמו למשל קיצור מילים והפחתת הברות מהן ( "תול" במקום "חתול"), החלפות עיצורים במילה (״תתול" במקום "חתול") וכד. אין אלה שיבושים של עיצורים ספציפיים אותם הילד לא מסוגל לומר, אלא פישוטי הגייה – קיצור מילים בנות כמה הברות (יה במקום לחמניה), הפיכת עיצור אחד במילה לדומה לשני (דדור במקום כדור) כדי לא לעבור מעיצור בעל הגייה קדמית לעיצור בעל הגייה אחורית וכדומה.

כאמור, שיבושי הגיה אלו של פישוט המערכת הצלילית צריכים ללכת ולפחות ולהיעלם סביב גיל 3 שנים. בגיל זה עדיין לגיטימיים שיבושים ספציפיים של הגה מסויים ועקבי שלא קיים באינונטר העיצורים של הילד לדוגמא להגיד שיום במקום שלום בהעדר ל', מאק במקום מרק בהיעדר ר' וכדומה. בגיל 4 שנים רוב העיצורים אמורים להרכש ואם לא נרכשו יש צורך להתערב (פרט לשיבושי שורקות- צ,ש,ס שצריכות להירכש בגיל 6 שנים).

הקלינאי מחליט אם יש צורך בטיפול לפי מספר שיקולים, בינהם כמות העיצורים המשובשים, ניתוח דגם הטעויות והבנה אם הוא תקין התפתחותית וכדומה. לכן בכל מקרה של התלבטות, כדאי לגשת לאבחון ולהתייעץ. לעיתים ההתערבות תהיה מוקדמת מאד: למשל בקשיים מוטוריים, דיספרקרסיים, ריבוי תהליכים מפשטים עד עדי מובנות ירודה מאד ועוד.

בכל מקרה של התלבטות כדאי להגיע לאבחון. האבחון הוא חוויה חיובית לילד המשלבת אינטראקציה מהנה ומשחקית עם מבוגר. גם אם הקלינאי יחשוב שאין צורך בהתערבות, הוא עשוי לרצות לראות את הילד למעקב בהמשך ואף לתת להורים הדרכה לעידוד התפתחות הילד בבית.